שופר בתקופת האינקוויזיציה
כיצד האנוסים התאימו את מבנה השופר כדי להסתירו מהאינקוויזיציה
האנוסים פיתחו שיטות גאוניות לשנות את עיצוב השופר המסורתי במיוחד כדי להסתירו מרשויות האינקוויזיציה. ההתאמה המשמעותית ביותר הייתה יצירתו של מה שנודע כשופר מרוקאי, כלי שעבר שינוי קיצוני שדומה מעט מאוד לקרן האיל המעוקלת ששימשה באופן מסורתי בטקסים יהודיים.
הבעיה המקורית: הסתרה וגילוי
בתקופת האינקוויזיציה הספרדית (1478-1834), החזקת כל חפץ טקסי יהודי נחשבה לעדות ל"יהוד" ועלולה לגרום לעינויים, החרמת רכוש והוצאה להורג בשריפה. שופר קרן האיל המסורתי הציב אתגרים רבים ליהודים האנוסים.
צורתו המעוקלת הייחודית הופכת אותו לזיהוי מיידי כחפץ פולחני יהודי
גודלו המגושם הקשה על הסתרתו
הצליל הרם והחודר יכול היה למשוך תשומת לב לא רצויה
אפילו החזקה שקטה הייתה ראיה מספקת להרשעה על ידי בתי הדין של האינקוויזיציה
לא ניתן להפריז בחומרת האיום הזה – רישומי האינקוויזיציה מראים שכ-80% מהגברים שהואשמו כיהודים שנימולו, והחזקת חפצי פולחן נחשבה להברחה מוחלטת שהצדיקה מוות.
פתרון העיצוב השטוח
ההתאמה המבנית העיקרית שביצעו יהודים אבודים ספרדים הייתה פיתוח עיצוב שופר שטוח לחלוטין. לדברי שמעון קינן מקול שופר: "מכיוון שיהודים לא הורשו לשאת שופר או להשתמש בו, והיה צורך להבריח אותו מוסתר בין הגוף לחגורת המכנסיים. הצורה הישרה אפשרה את הסתרתו".