לפני שאתם בכלל מרימים את השופר, מקרבים אל פיכם ולוקחים אוויר, עצרו שנייה ותבינו דבר חשוב: כדי להצליח לתקוע בשופר, צריך לדעת את הטכניקה הנכונה. בניגוד למה שרבים חושבים – זו אינה פעולה שדורשת כוח פיזי. תקיעה נכונה בשופר מתבצעת ללא מאמץ וברוגע.

על שלושה דברים עומדת התקיעה בשופר:

הנשיפה :

יש לנשוף את האוויר מהבטן (ולא מבית החזה) אל תוך פיית השופר באופן ישיר ורציף. לרוב האנשים יש נטייה לנשוף חזק מדי מתוך רצון להשיג צליל חזק, אבל התוצאה היא לרוב צלילים גבוהים וצורמניים, שמעידים על נשיפת אוויר רב יותר מזה שהשופר יכול להכיל. מומלץ לנסות "להרגיש את השופר" ולנשוף לתוכו את כמות האוויר שתפיק ממנו את הצליל האופטימלי.

השפתיים:

מכיוון שהשופר הוא כלי קדום ואינו משוכלל מבחינת שליטה בצליל, יש חשיבות מכרעת למיומנות של בעל התקיעה ולשליטה על שרירי השפתיים. יש לסגור את השפתיים חזק (לא חזק מדי) ולשחרר את האוויר מנקודה אחת מרוכזת וקטנה ככל האפשר תוך כדי יצירת ויברציות בין השפתיים. כאן נמצא לב התרגול לשליטה בטכניקת התקיעה. לכל אחד נקודה ספציפית על השפתיים שבה השליטה שלו היא מקסימלית, חשוב למצוא את הנקודה הזו ולחזק אותה.

התאמת השופר והפייה:

לפעמים, גם אם עושים הכול כמו שצריך – לא ממש מצליחים להפיק צליל. לרוב זה קורה משום שהשופר, ובעיקר הפייה, לא מתאימים למשתמש. לכן חשוב לבחור שופר שמתאים לצורת ועובי השפתיים, לעוצמת הנשיפה ולצליל הרצוי. לשם כך יש להיעזר במומחה. בחנות רגילה שמוכרת שופרות יש מלאי מסוים (בד"כ מוגבל מאוד), שמאלץ אנשים להתפשר על השופרות שהם קונים. מי שמגיע לבית המלאכה שלנו, ניהנה ממגוון עצום של מאות ואלפי שופרות מכל סוג, ובמידת הצורך ניתן לבצע התאמה מיוחדת של השופר לאדם.

כעת, כל מה שנשאר לכם לעשות זה לאחוז בשופר ולהתחיל ליישם. בהצלחה!

תקיעה

התקיעה היא צליל ארוך, אבל בגלל תנוחת הפה ואורך הנשימה, רוב התוקעים מסיימים את הצליל הארוך בצליל נוסף, המחליק כלפי מעלה. זוהי תקיעה עם גליסנדו (איטלקית glissando = החלקה) בסופה, כקישוט מכוון או בגלל קשיים טכניים. יש גם תקיעה עם גליסנדו בתחילתה.

שברים

כבר בתלמוד (בבלי לד, ב) תוארו השברים כצלילים גונחים ומייללים. קול השברים דומה ליבבה: הוא מורכב משלוש תקיעות קצרות וחריפות, הנשמעות כאנחות.

תרועה

התרועה היא (כדבריו של הרב יצחק עראמה) סימן החרדה והצער. היא מורכבת מיחידות רבות יותר וקצרות יותר מהשברים. במסורת האשכנזית משמיעים יחידות קצובות, כמו סטקאטו, ואילו בעדות המזרח מפיקים מעין סלסול גלי, המורכב על צליל ארוך (כמו שרשרת). לרוב, כדי ליצור את התנודות של הצליל הארוך, התוקע משתמש בלשונו.

תקיעה גדולה

בסיום הסדרה: תקיעה, שברים ותרועה (או בקיצור: תש”ת), נהוג לתקוע תקיעה גדולה: צליל ארוך מאוד, שאורכו תלוי באורך נשימתו של התוקע. מקובל שאורכה של התקיעה הגדולה הוא פי שלושה מאורך התקיעה.

האם צריך לשפוך ערק או חומץ לתוך השופר שלכם כדי לתחזקו כהלכה? איך משפרים את איכות הצליל של שופר ישן, ואיך מנקים ומחטאים את השופר? הרשו לנו לנפץ כמה מיתוסים שגויים ולהציע לכם טיפים מעולים בבחינת “הכן את שופרך לתקיעה – עשה ואל תעשה!”

היכן לאחסן את השופר?

את השופר יש לשמור במקום מוצל ומאוורר. מומלץ לאחסן אותו בתיק בד נושם, ולא בשקית ניילון אטומה.

איך לטפל בשופר?

הדרך הטובה ביותר לטפל בשופר היא פשוט… לא לעשות כלום! אם השופר מתאים לאדם שמשתמש בו – אז אין צורך לעשות דבר, הרבה פעמים אפשר רק לקלקל. יש אנשים שנוהגים לשפוך לתוך השופר ערק, חומץ או יין, מתוך מחשבה שזה ישפר את צליל השופר – אבל זו טעות! הקרן היא חומר שסופח אליו נוזלים שנספגים בתוכה וגורמים לעמעום הצליל באופן זמני. בעלי תקיעה ששוטפים את השופר בסמוך לראש השנה, מתפלאים כשהם באים לתקוע בשופר וצלילו אינו כתמול שלשום, וזה משום שהקרן לא התייבשה כהלכה.

מה מומלץ לעשות?

הדבר היחיד שכן מומלץ לעשות: בזמן התקיעות בראש השנה – לנקות את הפייה והקדח בחוטר. את החוטר ניתן לרכוש אצלנו בבית המלאכה, או מי שמעוניין לעשות זאת בעצמו – להכין חוטר ממנקה מקטרות או מנוצות של עופות שחוטאו באלכוהול. מטרת החוטר היא לספוג את הרוק שחדר לשופר תוך כדי התקיעות ולהשאיר אותו נקי ויבש.

השופר הזול ביותר עולה 80 ש”ח, והמחיר עולה עם האיכות, והגודל, אבל ניתן למצוא שופר שיתאים לכל אדם בכל תקציב.