השירה והנגינה תופשות מקום של כבוד במקורות שלנו, לכן, השופר ככלי נגינה בזמן שמחה נזכר פעמים רבות בתנ"ך.
הפעם הראשונה שבה מוצאים את הנגינה היא בספר בראשית, האדם שהחל לנגן היה יובל, שעליו נכתב שהיה: " אבי כל תופש כינור ועוגב" (בראשית ד' כ"א).
למשל הנביא אלישע למלך ישראל "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' " (מלכים ב' ג' ט"ו).
חלק מתפקידי הלוויים בבית המקדש היה נגינה ושירה. הם היו מנגנים את שיר של יום בכל יום ובימי המועדים השונים.
בתנ"ך מוזכרים כלי נגינה שונים, חלקם ידועים יותר וחלקם ידועים פחות. הנבל, הכינור, העוגב, התוף, וכן כלים פחות מוכרים כגון: מינים, צלצלי שמע, ידותון, גיתית ועוד…
בתוך כלי הנגינה היו כלי נשיפה בעיקר החצוצרות אבל גם השופר ככלי נגינה. השופר הינו אחד מכלי הנגינה הקדומים ביותר ואת השופר הכינו מקרני איל, או מקרני בעלי חיים כשרים אחרים למעט פרה או שור.
לאחר חורבן בית מקדש השני נותר השופר ככלי נגינה שהשתמשו הו באירועים שונים. בין אם באירועים שמחים או בשעת צרה ואסון.
השופר נמנה עם כלי הנגינה הטבעיים ולמעשה הוא כלי המייצר קול, וניתן להפיק מנו מספר טונים מועטים. בדרך כלל תוקעים בשופר בשלושה סוגים של קולות, והם:
סוגי הקולות השונים אצל האדם והם: יללה, בכי, גניחה ואנחה. יש המשייכים את קול התקיעה כסמל לשמחה ולמידת הרחמים ואת השברים והתרועה כסמל לצער וליגון.
וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאיביכם. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם אני ה' אלהיכם " (במדבר י' ט'). יש פרשנויות שהחצוצרה המוזכרת גם היא יוצרה מקרן, ואפילו משייכים את ההחוצוצרות לשופר תימני מסולסל מקרן קודו שאיתו ניתן להפיק צלילים רבים יותר.
השופר הפך לסמל בבית הכנסת בפסיפסים בבתי כנסת מתקופת המשנה והתלמוד והוא נמצא תמיד לצד המנורה וארבעת המינים.
דוד המלך שהיה מנגן לפני שאול מוזכר גם בזמן העלאת ארון הברית לירושלים בנגינה בשופר באותה תהלוכת שמחה. "ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא. ודוד מכרכר בכל עז לפני ה', ודוד חגור אפוד בד. ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר" (שמואל ב' ו' י"ג-ט"ו) ובספר דברי הימים מפורטים ההכלים וגם השופר ככלי נגינה: "ודויד מכרבל במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשוררים וכנניה השר המשא המשוררים ועל דויד אפוד בד. וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול שופר ובחצוצרות ובמצלתיים, משמעים בנבלים וכנורות" (דברי הימים א' ט"ו כ"ז-כ"ח).
"הללויה הללו אל בקדשו… הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור". (תהלים ק"נ א'-ג').
"הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב. שאו זמרה ותנו תוף, כינור נעים עם נבל. תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו" (תהלים פ"א ב'-ד').
גם בתקופות המאוחרות השתמשו בתקיעת השופר בשעת שמחה, ובחלק מהקהילות נהגו לתקוע בשופר בשעת ההקפות בהושענא רבה ובשמחת תורה.
כיום בהרבה טקסי חתונה או בר מצווה נוהגים לתקוע בשופרות כחלק מהטקס המקובל.
השופרות בקול שופר מיוצרים בעבודת יד מוקפדת, בבית המלאכה המשפחתי שלנו, תוך שימת לב מרבית לאיכות ברמה הגבוהה ביותר, לכשרות, לקלות התקיעה, לניקיון ולצליל המיוחד. הלקוחות שלנו מספרים שהם מזהים מיד את השופרות שלנו בכל מקום בעולם, כי יש בהם את טביעת היד המיוחדת לנו.
