איך זה שאותו השופר יכול להישמע כמו אנחת כאב או יבבה של צער ורגע אחרי הוא יכול להישמע כמו צליל של תקווה, שמחה והתעוררות. אולי כי בכל אחד ואחת מאיתנו טמונה האמונה שמישהו או משהו מאזין לרחשי לבנו..? וצליל התקיעה, הקדום, התמים ונטול הגינונים מפלס את דרכו מאיתנו אליו וגורם לו להאזין לתפילתנו ולרחשי לבנו? כך או אחרת, אין טעם להתכחש, יש בה בתקיעת השופר מן סוד נעלם.