איך זה שאותו השופר יכול להישמע כמו אנחת כאב או יבבת צער, ורגע אחרי כמו צליל של תקווה, שמחה והתעוררות? אולי כי בכל אחד ואחת מאיתנו טמונה האמונה שמישהו מאזין לרחשי ליבנו...? וצליל התקיעה הקדום, התמים ונטול הגינונים מפלס דרכו מאיתנו אליו וגורם לו להאזין לתפילתנו ולרחשי ליבנו? כך או אחרת, אין טעם להתכחש, יש בה בתקיעת השופר מין סוד נעלם
