קול השופר

קול השופר 1

4 צלילים יש לשופר: תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה גדולה. כל צליל מופק בטכניקת תקיעה שונה, וקולו הייחודי מסמל רגש מיוחד שמתלווה לפנייה לאלוהים

תקיעה
התקיעה היא צליל ארוך, אבל בגלל תנוחת הפה ואורך הנשימה, רוב התוקעים מסיימים את הצליל הארוך בצליל נוסף, המחליק כלפי מעלה. זוהי תקיעה עם גליסנדו (איטלקית glissando = החלקה) בסופה, כקישוט מכוון או בגלל קשיים טכניים. יש גם תקיעה עם גליסנדו בתחילתה.

שברים
כבר בתלמוד (בבלי לד, ב) תוארו השברים כצלילים גונחים ומייללים. קול השברים דומה ליבבה: הוא מורכב משלוש תקיעות קצרות וחריפות, הנשמעות כאנחות.

תרועה
התרועה היא (כדבריו של הרב יצחק עראמה) סימן החרדה והצער. היא מורכבת מיחידות רבות יותר וקצרות יותר מהשברים. במסורת האשכנזית משמיעים יחידות קצובות, כמו סטקאטו, ואילו בעדות המזרח מפיקים מעין סלסול גלי, המורכב על צליל ארוך (כמו שרשרת). לרוב, כדי ליצור את התנודות של הצליל הארוך, התוקע משתמש בלשונו.

תקיעה גדולה
בסיום הסדרה: תקיעה, שברים ותרועה (או בקיצור: תש"ת), נהוג לתקוע תקיעה גדולה: צליל ארוך מאוד, שאורכו תלוי באורך נשימתו של התוקע. מקובל שאורכה של התקיעה הגדולה הוא פי שלושה מאורך התקיעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן