השופר במסורת היהודית

התקיעה בשופר היא חלק בלתי נפרד מאווירת הימים הנוראים ומאווירת ימי הסליחות, המקדימים אותם. מצוות שמיעת קול שופר היא מצווה מן התורה, והיא זו המאפיינת את ראש השנה יותר מכל כמו שנאמר:
"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם". (במדבר כ"ט, א')

אולם, אף ששימושו הכמעט בלעדי של השופר כיום הוא למצוות תקיעת שופר בראש השנה, בימי קדם היו לתקיעת השופר שמושים רבים וזאת מעצם היותו כלי נשיפה המפיק צליל חזק הנשמע למרחקים.

בתורה מוזכר השופר לראשונה במעמד הר סיני. במעמד קבלת התורה מתואר כיצד קול השופר מלווה את האווירה המיוחדת והעוצמתית ועוטף אותה בנופך מלא הוד ויראה: 
"וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". (שמות י"ט, י"ח - י"ט)

בזמן כיבוש הארץ ע"י יהושוע הופלו חומות העיר יריחו כאשר ביום השביעי למצור סבבו שבעה כוהנים שבע פעמים את חומות העיר בעודם תוקעים בשופרות:
"וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל-הָעָם, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר, תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם, אִישׁ נֶגְדּו.(יהושוע ו', ה')

כאשר דוד מעלה את ארון הברית לירושלים נאמר:
"וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר." (שמואל ב', ט"ו)

השופר הוא כלי הנגינה שמוזכר בתנ"ך יותר מכל כלי אחר - שבעים ושתיים פעמים. הוא מופיע בהקשרים של פולחן וקדושה, המלכת מלכים ומנהיגים, יציאה למלחמה, כינוס של העם, גאולה, קבורת המת ועוד.      

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו תוקעים בשופר מידי יום ואף היה מקום מיוחד שנקרא בית התקיעה שהיה ממוקם בפינה שבין הכותל הדרומי והמערבי, כך שיוכל השופר להישמע בכל העיר ובשדות הסמוכים. כמו כן, היו מכריזים על כניסת השבת בסדרה של שש תקיעות:

  • בתקיעה הראשונה הפסיקו הפועלים את מלאכתם.
  • בתקיעה השנייה הוגפו התריסים וננעלו החנויות.
  • בתקיעה שלישית היו מדליקים את הנר ושאר מלאכות אחרונות טרם שבת.
  • ולאחר מכן היו תוקעים שלוש תקיעות ברצף לבשר על כניסת השבת.

"אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ)... וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁשָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה, וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" (משנה סוכה ה', ה')

מכאן גם נוצר הביטוי "לשמש כשופר", שמשמעותו לשמש כמודיע, ככרוז.

מאז שחרב בית המקדש ובוטלה הסנהדרין, איבד השופר את משמעותו הציבורית ככרוז שמודיע על אירועים שונים. אולם תפקידו הפולחני נשמר לקיום המצווה בראש השנה (מאוחר יותר תיקנו רבנן גם במוצאי יום הכיפורים). בחלק מהקהילות תוקעים בשופר גם בחודש אלול בזמן הסליחות ובתעניות.

רס"ג (רבי סעדיה גאון, 882-942) מגאוני בבל, מנה עשרה טעמים במצוות השופר בראש השנה

  • המלכת הקב"ה כשם שהמליכו מלכים – בתרועת שופר.
  • להזכירנו שראש השנה הוא הזמן לתשובה, אחרת אדם קורא תיגר על עצמו כמו מי שמחליט להמרות את חוקי המלך למרות שהוא מכיר אותם.
  • להזכירנו מעמד הר סיני ולקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם – "נעשה ונשמע".
  • להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר.
  • להזכירנו חורבן בית המקדש ובשמיעת השופר לבקש את בניין המקדש.
  • להזכירנו עקדת יצחק.
  • בשמיעת קול השופר לגרום לנו לרעוד, להיחרד ולשבור עצמנו בפני הבורא.
  • להזכירנו את יום הדין הגדול ולירוא מפניו.
  • להזכירנו קיבוץ נידחי ישראל, ולהתאוות אליו, שנאמר בו בישעיה (כ"ז י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו'. 
  • להזכירנו תחיית המתים, שנאמר: כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל, וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ, כִּנְשֹׂא-נֵס הָרִים תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ. (ישעיה י"ח, ג')

הרמב"ם (רבי משה בן מימון, 1135-1204) מגדולי הפוסקים וההוגים, אמר שמעבר לכך שתקיעת שופר בראש השנה היא גזירת הכתוב יש בה גם רמז:

עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, חפשו במעשיכם, חזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם את דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. (הלכות תשובה, פ"ג, ה"ד)

הרמב"ם מונה מספר טעמים למצוות התקיעה בשופר:

  • התקיעה בשופר מציינת כי ביום זה ממליכים אנו את הקב"ה למלך על כל הארץ, כי דרכם של המלכים, שעלו על כס המלוכה, היה לציין את המאורע בתקיעת שופרות. ואכן, תקיעת השופר כמבשרת מלכות ה' בעולמנו מובאת בפסוקים רבים בתפילות ראש השנה. למשל:
    כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ... עלה ה' בתרועה ה' בקול שופר.
  • התקיעה בשופר מטרתה לעורר את זכויות האבות, ולהזכיר את עקידת יצחק ואת עמידתו של אברהם אבינו בניסיון, כפי שנאמר:
    אמר הקב"ה, תקעו לפני בקרן של איל, כדי שאזכור להם עקידת יצחק בן אברהם ויעלה זיכרונם לפני.
  • התקיעה בשופר מזכירה את מעמד הר סיני, כאשר הכריז העם למרגלות ההר פה-אחד: "נעשה נשמע!".

"מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ". (תהלים קי"ח, ה) פסוק זה אנו קוראים לפני התקיעות בשופר בראש השנה.רבי נחמן מברסלב, בספרו "ליקוטי מוהר"ן" מסביר בצורה רעיונית שאדם תוקע בשופר מהצד הצר (מיצר) והקול יוצא מהצד הרחב (מרחב) – דבר הבא לרמז לחשיבות הגדולה שיש לתיקון דרכיו של האדם ולכך שהשופר משמש כמתווך בין האדם ואלוהיו.

לפי המשנה חייב אדם מישראל לשמוע בראש השנה תשעה קולות. שלוש פעמים מוזכרת בתורה המילה "תרועה", וכל "תרועה" צריך שתבוא "תקיעה" (פשוטה) לפניה ואחריה, כלומר סדר התקיעות שלוש פעמים: תקיעה, תרועה, תקיעה (תר"ת) – תשעה קולות.
במאה הרביעית הוסיפו שלושה קולות - שברים (שקולם נשמע כשל גניחה) מאחר ולא היו בטוחים מהם הקולות המדויקים וצירופם וסך הכל תיקנו מתשעה קולות לשלושים. ובשל כך אנו תוקעים את כל הצירופים:
תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה (תשר"ת) - שלוש פעמים
תקיעה, שברים, תקיעה (תש"ת) - שלוש פעמים
תקיעה, תרועה, תקיעה (תר"ת) - שלוש פעמים

כפי שהרמב"ם אומר על כך:
תרועה זו האמורה בתורה, נספק לנו בה ספק, לפי אורך השנים ורוב הגלות, ואין אנו יודעים היאך הוא: אם היא היללה שמייללות נשים ביניהן בעת שמייבבות, או האנחה בדרך שייאנח אדם, פעם אחר פעם, כשידאג לבו מדבר גדול, או שניהם כאחד. לכן אנו עושים הכול: היללה היא שאנו קוראים תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראים אותה שלושה שברים.


במרוצת השנים הוסיפו ברוב העדות עוד שלושים קולות באמצע התפילה - למלכויות, לזיכרונות ולשופרות - סך הכול: תשעים; ולסיום - משלימים עוד עשרה קולות עד מאה.

מאז קום המדינה קיבל השופר מקום של כבוד בטקסים ואירועים שונים בעלי צביון לאומי יהודי.

בעת כיבוש הכותל בשנת 1967 תקע הרב שלמה גורן (הרב הצבאי דאז) בשופר. כאשר חזרו החטופים שחולצו מאנטבה קיבלו את פניהם בנמל התעופה בן גוריון בתרועת שופר.

בטקס השבעת נשיא המדינה, מיד לאחר הצהרת הנשיא וחתימתו מושמעת תקיעת שופרות.

גם בעת פתיחת ונעילת אירועי המכבייה 12 נושאי שופרות, שמסמלים את שניים עשר השבטים, תוקעים בשופרות תוך הקפת האצטדיון.

בנוסף קיימים מנהגים שונים כגון תקיעת שופר בתפילות שנערכות בקברי צדיקים, יש שנוהגים לתקוע ב"מימונה" (במוצאי הפסח) ויש מי שתוקעים בשופר בחתונות ושמחות שונות.

 

 
 
 
 
 

 

קול שופר
קול שופר, שמעון קינן
מושב גבעת יואב
רמת הגולן , 12946

טלפון : 04-6763307
פקס : 04-6762144
נייד : 050-3732459
זמני פעילות של מרכז המבקרים
08:00 - 16:00 בתאום מראש
08:00 - 13:00 בתאום מראש
סגור

קול שופר הוא מפעל משפחתי לייצור שופרות. המפעל הוקם על ידי שמעון קינן, בעל תקיעה ותיק ובקי ברזי השופר.